אוננות

Article in other languages:

ערך זה עוסק בפעולה מינית עצמית. אם התכוונתם למונח הלכתי ביהדות - מצב בו מצוי קרובו של הנפטר עד לקבורתו, ראו אנינות.
איור של אישה מאוננת
 


איור של גבר מאונן
 

אוננות היא פעולה מינית עצמית, שבדרך כלל אין בה בני זוג נוספים. האוננות מתבצעת על ידי גירוי איברי המין, שהם אזורים ארוגניים שנמצאים בהם עצבים רבים ורגישים; אצל הגבר באמצעות גירוי פיזי של הפין ואצל האישה באמצעות גירוי אזור הפות או הדגדגן. האוננות עשויה להסתיים באורגזמה ולהביא לחוויה גופנית עזה. מקובל להניח שרוב בני האדם אוננו בשלב כלשהו בחייהם, ושהאוננות היא חלק כמעט בלתי נמנע מתקופת גיל ההתבגרות, ותהליך הבשלתו המינית והנפשית של כל אדם, במיוחד בקרב הגברים. מעשי אוננות נצפו גם אצל בעלי חיים נוספים מלבד האדם.

בדרך כלל האוננות אינה משמשת לשם רבייה אלא לשם סיפוק והנאה מינית. במתן תרומת זרע לשם הפריה חוץ גופית, האוננות משמשת לרבייה.

המונח העברי נגזר משמו של אוֹנָן, בנו של יהודה, הנזכר בספר בראשית כמי ש"שיחת זרעו ארצה לבלתי נתון זרע לאחיו" (בראשית לח, ט), למרות שלדעת כל המפרשים מעשיו של אונן לא היו בגדר מה שהיום מוגדר כאוננות, אלא משגל נסוג. ההבנה המוטעית נובעת מהקריאה הנוצרית של הפסוק, ומהמונח הלועזי "onanism", אשר כיום לא נמצא בשימוש באנגלית במובנו הישיר, אלא מהווה סמל לכל פעולה חסרת תועלת המרוכזת באדם. הביטוי העברי, שהיה מקובל קודם תחילת השימוש במונח החדש במאה העשרים, הוא "הוצאת זרע לבטלה".

תוכן עניינים

ההיבטים החברתיים והרפואיים

בתרבויות ודתות רבות לא היה מקובל לדבר בפומבי על נושא האוננות והיא הייתה מגונה, ונתפסה כמעשה אנטי-חברתי של אנוכיות, ואף כשחיתות מוסרית ומעשה הנוגד את רצון האל ואת טובת החברה. כתוצאה נוצרו אמונות שגויות ומיתוסים רבים שנועדו להפחיד ולמנוע את האדם מלאונן, בהן האמונה כי אוננות יכולה לגרום לעיוורון או לצמיחת שערות בכף היד, המיתוס שאוננות פוגעת בהתפתחות המינית והאמונה השגויה שאוננות מוגזמת עלולה לגמור את מלאי תאי-הזרע האגורים אצל הגבר. ההבנה שהזרע מכיל את הפוטנציאל להתפתח לאדם שלם הפכה את היחס לאוננות לחמור במיוחד ושיוותה אותה למעין רצח.

כיום, לאור תהליכי החילון ועם התפתחות מדעי הרפואה והפסיכולוגיה, זוכה נושא האוננות לחשיפה נרחבת, והוא אף מוסבר או נלמד במוסדות חינוך רבים. כבר ידוע בוודאות, שאוננות כשלעצמה איננה מזיקה לגוף, אם כי אוננות מופרזת עשויה לפעמים להעיד על בעיה פסיכולוגית כלשהי, וממשיכה להיחשב כפוגעת ברוחניות וברמה המוסרית בחוגים דתיים. לפי פסיכולוגים ורופאים האוננות היא אף בריאה ויכולה לסייע בהפחתת לחצים. לפי מחקרים אחרונים נראה שפליטת זרע תדירה מסייעת במניעת סרטן הערמונית. [1] ישנם גם מחקרים סוטרים חדשים יחסית המצביעים על קבוצה של סימפטומים נדירים אחרי האוננות הגברית. שני סימפטומים אלה נקראים "תסמין מחלה אחרי אביונה" ו"כאב ראש אחרי משגל". לפי המחקר שני הסימפטומים הם נדירים מאוד ושליליים. [דרוש מקור]

אנתרופולוגים רואים את הטאבו על אוננות בחברות מסוימות כחלק ממכלול רחב של התייחסות שלילית לכל פעילות מינית שאינה מכוונת ילודה. סקירות של חברות רבות מראות שיש קשר בין התמיכה של חברה בילודה לבין הטאבואים המיניים השונים בחברה (Our Kind, Marvin Harris, 1991). יש הרבה יותר טאבואים מיניים בחברות תומכות ילודה מאשר בחברות שאינן תומכות בה, גם אם מדובר בחברות פרימיטיביות, ובהן החופש המיני גדול, באופן ממוצע. לפי גישה זו, החופש המיני במחצית השנייה של המאה העשרים קשור במידה רבה לירידת הערך המיוחס לילודה.

השקפת היהדות על האוננות

בספר בראשית (לח, ט-י), מעניש אלוהים את אונן על מעשהו ("וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע, והיה אם בא אל אשת אחיו ושיחת ארצה, לבלתי נתון זרע לאחיו. וירע בעיני ה' אשר עשה, וימת גם אותו"). אך אין לראות בכך מקור לאיסור האוננות, הן משום שלפי המתודה ההלכתית, מספר בראשית לא נלמדות הלכות (למשל, יעקב אבינו היה נשוי לשתי אחיות - מעשה שאחר מתן תורה הוא איסור כרת). ובעיקר משום שלא ברור כלל אם חטאו של אונן היה השחתת הזרע לכשעצמה או סירובו לייבם את גיסתו ו"לתת זרע לאחיו", כאשר רוב הפרשנים סוברים ששניהם ביחד.

על אף שהאוננות אינה אסורה במפורש בתורה, ההלכה ומסורת התורה שבע"פ רואות בה איסור הלכתי וחטא גדול. היחס אל הזרע הוא כאל חי בפוטנציה, ואל האוננות כמעין רצח שבו האדם מחסל את בניו הפוטנציאליים [2].

ההלכה היהודית מתירה לקיים יחסי מין עם נשים הרות ומבוגרות, על אף שאין בהם פוטנציאל רבייה, לשם קיום מצוות עונה, אך חז"ל שוללים את האוננות, מכיוון שבעיניהם המיניות קיימת לצורך הקשר בין גבר לאישה המיוחדת לו. מכאן ניתן ללמוד שהמונח "זרע לבטלה" אינו מכוון לבטלה מהולדה אלא פשוט לבטלה "שלא לצורך". כלומר כל סוג של שפיכת זרע שלא במהלך קיום יחסי מין עם אישה נקרא "זרע לבטלה".

עוד בזמן התלמוד סופחה האוננות לאיסורים אחרים כמו "לא תנאף" או ול"ונשמרתם מכל דבר רע". היו כאלו שהרחיקו לכת באומרם שאיסור האוננות הוא תת-איסור של גילוי עריות, כיון שבו מגלה אדם את ערוות עצמו. בהלכה מכונה האוננות "הוצאת זרע לבטלה", וקיימות סביבה שאלות הלכתיות רבות, למשל, האם מותרת הוצאת זרע באוננות לשם בדיקה רפואית או להפריה מלאכותית.

מסורת חוכמת הנסתר ביהדות, הקבלה, מרבה במיוחד לגנות את האוננות, וקיימת בה דעה כי מניצוצות החיים המתפזרים עם הזרע המבוזבז נוצרים מלאכי חבלה. בכתבי האר"י כתוב כי האוננות במיוחד מאריכה את הגלות ומעכבת את הגאולה. בספר הזוהר אף נאמר כי חטא הוצאת זרע לבטלה הוא החטא היחיד שאין לו כפרה. מקובל להבין שאין כוונת הזוהר כפשוטו, אלא שהכוונה היא להרתיע את האדם מן החטא. ידועים מאמרי חז"ל הרבים האומרים כי תמיד אפשר לחזור בתשובה, ואין דבר עליו אי אפשר לעשות תשובה, אף על חטא חמור שכזה. יחד עם זאת, מעשה האוננות נאסר בהלכה מפני השחתת זרע לבטלה [3].

אחד מן הביטויים של היחס הציבורי לאוננות מצד היהדות בדורנו הוא ארגון עצת נפש שהקים הרב שלמה אבינר, שכחלק מפעילותו מנסה לעזור לנערים להפסיק לאונן.

היחס לאוננות של אישה מתון יותר בהלכה, אף שיש פוסקים כמו הרב יוסף חיים ("הבן איש חי") והרב משה פיינשטיין [4], שאוסרים אותה ומשווים אותה לאוננות של גבר, כל היתר סוברים שהאיסור הוא על הוצאת זרע לבטלה, שאינו קיים באישה.

ההשקפה על אוננות בנצרות ובאסלאם

ברוב העדות הנוצריות נתפסה האוננות כחטא, בשל התפיסה הכללית כי המין הוא ביטוי לחטא הקדמון, ושיש לקיימו רק לצורך הולדת ילדים. כיום חל שינוי בעמדה זו, ויש נטייה לראות באוננות מעשה ילדותי או לא-ראוי, אבל לא חטא חמור. שינוי זה בא בד בבד עם ראיית יחסי המין יותר כצורך אנושי וכביטוי לקשר טוב בין בני זוג ופחות כאמצעי לרבייה גרידא. שינוי זה ניכר בייחוד בכנסייה הקתולית.

באסלאם נתפסת האוננות בעיקרון כחטא, אך בנוגע לנערים היא נתפסת כהרגל מגונה שיש להיפטר ממנו. בערבית מקובל לכנות את האוננות "ההרגל הסודי" (العادة السرية).

בתרבות הפופולרית

בקולנוע ובטלוויזיה

התייחסות לאוננות בקולנוע ובטלוויזיה נעשית בדרכים אחדות, החל מהתייחסות מילולית בלבד או מרומזת וכלה בהצגה גלויה. דוגמאות:

  • בסרט ההיסטוריה המטורפת של העולם, של מל ברוקס, יש משחק מילים שאי אפשר לתרגמו לעברית ומכיל את המילה "אוננות". האדונית מחזרת שם אחרי גבר והעבדים שלה עייפים מהחזקת האפריון ומנסים להתערב. היא אומרת: The servant must wait while the master-bate.
  • בסרט שיער יש שיר שדן בערכים ובמנהגים שהדור הקודם ראה כמגונים. שרים שם "אוננות עושה לי טוב".
  • בסרט שם הוורד מנהלתן המנזר מכריז בעת שמעלים אותו על המוקד כי ממילא הוא לא עשה במנזר שום דבר משמעותי מלבד "שפשוף התורן".
  • בסרט מוכרחים להיות שמח של ג'ולי שלז, נורה, המגולמת על ידי קרן מור לא מצליחה למצוא דקה לאונן בשקט כי חמותה רינה, המגולמת על ידי רבקה מיכאלי, לא חדלה מלהתקשר.
  • "ההתערבות" - פרק בקומדיית המצבים "סיינפלד", העוסק בתחרות בין ארבעת גיבורי הסדרה שמטרתה לקבוע מי מהם מסוגל להימנע מאוננות במשך פרק הזמן הארוך ביותר. המילה "אוננות" אינה מוזכרת לכל אורך הפרק והנושא מתואר באמצעות שורה של ביטויים בלשון נקייה.
  • בסדרה "חריגים" של E4, נגיעה של אחת מכוכבות הסרט בגבר, גורמת לו לרצות לקיים איתה יחסי מין (כוח שקבלה בעקבות ברק שפגע בה ובחבריה). גיבור אחר מהסדרה, לא מוכן שתיגע בו מסיבה כלשהי, אז הם מאוננים. רואים רק את פניהם בזמן האקט, אבל מבינים לפי תנודות הכתפיים.
  • בסרטו של פדרו אלמודובר, "לחזור", לאחר שריימונדה, גיבורת הסרט, מסרבת לקיים יחסי מין עם בעלה, הבעל מאונן במיטתם. הצופים רואים רק את חלק גופו העליון, מהכתפיים ומעלה, ומבינים ממראה פניו ומתנודות הכתפיים במה הוא עוסק. אלמודובר מציג בצורה בוטה יותר אוננות גברית בתחילת סרטיו "מטדור" ו"חוק התשוקה", ואוננות נשית בסרטו "קשור אותי! אהוב אותי!".
  • בסרטו של ברנרדו ברטולוצ'י, "החולמים", דורשת איזבל, במסגרת משחק, מאחיה תאו שיאונן, בנוכחותה ובנוכחות חברם מתיו, מול תמונתה של מרלן דיטריך, התלויה בחדרו. תאו מציית לדרישתה.
  • בסרט אקספרס של חצות, גיבור הסרט ששהה במאסר ממושך ונשתבשה עליו דעתו, מאונן מול החברה שלו בעת שהיא באה לבקר אותו בכלא.
  • בסרט Angela's Ashes יש סצנה שבה הגיבור וארבעת חבריו מאוננים מול גדר אבן בשדה.
  • בסרט "קן פארק" של הבמאי לארי קלארק, המציג בסרטיו את חיי הנוער בשולי החברה, נכללת גם סצנה המציגה בצורה גלויה אוננות תוך חניקה עצמית מול משחק טניס בטלוויזיה.
  • בסרט "שורטבאס" המציג בגלוי יחסי מין במגוון צורות, נכללות גם סצנות אחדות שבהן מוצגת אוננות, של גברים ונשים, בצורה גלויה ביותר. השחקן המגלם את ג'יימס, דמות גיבור הסרט, נראה במהלך אוננות כאשר הוא ניצב ב"עמידת נר", ומכופף את הגב כך שאיבר מינו מגיע אל פיו, הוא מאונן אורלית ונראה בבירור כשהוא פולט זרע אל תוך פיו.

במוזיקה פופולרית

האוננות זוכה להתייחסות גם במוזיקה פופולרית. בין האמנים שהתייחסו לכך בשיריהם ניתן למנות את טוני ברקסטון, מיינדלס סלף אינדלג'נס, בריטני ספירס, באזקוקס, גרין דיי, פינק וסינדי לאופר שאלבומה "She Bop" היה הראשון שחויב לשאת תווית "פיקוח הורים" (לתוכן מיני) בשל ההתייחסות לנושא.[5]. התייחסויות מוקדמות יותר היו השיר "My Ding-a-Ling" של צ'אק ברי מ- 1972, ו- "Mary Ann with the Shaky Hand" משנת 1967 של להקת המי.

במוזיקה הישראלית התייחסו לאוננות בשיריהם הלהקות פוליאנה פרנק, הדג נחש, היהודים ושב"ק ס' והזמרים דן תורן, פישי הגדול ויזהר אשדות. בתרגום העברי למחזמר שיער נכתב: "אל תפחד ממלאכת יד...".

ראו גם

לקריאה נוספת

  • גילי פליסקין, דברים שרציתי לגעת - מבט אינטימי לעולם המיניות העצמית של נשים, הוצאת ידיעות ספרים, 2007.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: אוננות
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אוננות
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אוננות

איסור אוננות ותיקונים למי שנכשל, בקיצור שולחן ערוך

סימוכין והערות שוליים

  1. ^ מוטי גל, מחקר: אוננות יומית עשויה למנוע סרטן הערמונית, באתר ynet‏, 17 ביולי 2003
  2. ^ בבלי, מסכת נידה יג א
  3. ^ שולחן ערוך, חלק אבן העזר, הלכות אישות סימן כג
  4. ^ שאלות ותשובות "אגרות משה", חלק אבן העזר א', סימן סט
  5. ^ ‏http://www.stylusmagazine.com/articles/playing_god/treating-dandruff-by-decapitation.htm‏

מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%A0%D7%95%D7%AA

Questions for article: , אוננות

This article is from Wikipedia. All text is available under the terms of the GNU Free Documentation License.


IHS Europe: Infrared Heating Systems for Home and Business.